TL;DR
- מסגרת “Win Your Mind” של גרנט מעריכה את השחקנים על בסיסים שלוש: כישורים, תשוקה וכוח מנטלי.
- הסר אחד מהם ושחקן לא יוכל להגיע לפסגה.
- כישרון לבדו אינו מספיק. תשוקה פירושה לעשות את העבודה הקשה מדי יום, ולא רק לרצות לנצח.
- חוזק נפשי פירושו להשתמש בלחץ כדלק, ולא לפחד ממנו.
- על ניהול האנשים: מאבק עם השחקן, לא נגדם.
- ההתנהגות המיטבית היא כלי של תועלת-עלות, לא עמדה מוסרית.
- המוטיבציה עומדת על 80% מהרצון להצליח, ו-20% מהפחד להיכשל. מחמאה כמעט תמיד גורמת לטובתך מאשר סטירה.
אברהם גרנט מאמן בכל רמות המשחק. הוא החל בדרגת נער כמאמן צעיר בהופאל פטה טיקווה, זכה בארבעה תארים בליגת העל הישראלית במהלך תקופות שונות במכבי תל אביב ובהפועל חיפה, וניהל את נבחרת ישראל במשך ארבע שנים. באנגליה הוא קיבל את הפיקוד על צ'לסי לאחר פרישתו של חוסה מוריניו, והוביל את המועדון לגמר ליגת האלופות ב-2008, לגמר גביע הליגה ולמירוץ לזכייה בתואר בליגת העל שהגיע עד יום הגמר.
לאחר מכן הוא ניהל את פוספטסמטפורט, הגיע לגמר גביע הפיינל פלייר 2010, ואחר כך לווסטהאם ופראטנר בלגרד, שם הוא זכה באליפות סרביה. בקריירה הבינלאומית, הוא אימן את נבחרת גאנה עד לגמר גביע אפריקה של נבחרות 2015, ואחר כך ניהל את נבחרת זמביה.
המשולש: כישרון, תשוקה וכוח נפשי
מודל פיתוח השחקנים של גרנט מבוסס על שלושה עמודי תווך. הסרת כל אחד מהם גורמת לכל המערכת להתמוטט. אין שום שינוי אפשרי בהשוואה בין השקעה בפתרון ניהול המועדון לבין מאגר הסקרים.
כישרון
כישרון הוא נקודת ההתחלה הברורה. הוא מצליח לרגש את העין ראשית. גרנט מכנה זאת “מתנה אלוהית” ומסכים שזה אינו ניתן לדיון. אבל הוא גם מזהיר מפני היותו שבויי כישרון. הדוגמה האהובה עליו מגיעה מבדידות הכדורסל: מייקל ג'ורדן נבחר במקום השלישי בדראפט שלו. קובי בריאנט נבחר במקום ה-13. אף אחד מהם לא נחשב לשחקן הכי מוכשר הזמין באותה שנה. שניהם הפכו לנדירים ביותר בדורם.
המסר לגבי פיתוח נוער הוא ברור. אם מערכת ההערכה שלכם בנויה כולו על זיהוי כשרון טהור ודבר אחר, אתם תחמיצו את השחקנים שבאמת מצליחים. כל פלטפורמת אימון יכולה לעקוב אחר יכולות טכניות. פחות מהם עוקבים אחר מה שמתחת לזה.
תשוקה
התשוקה היא המקום שבו גרנט מפריד בין רצון להשיג הצלחה לבין ביצוע העבודה שמובילה לכך. כולם רוצים לנצח. זה אינו התשוקה. התשוקה היא הנכונות לקחת את הצעדים הקשים, החוזרים על עצמם, הלא מושכים לעין, הנדרשים לשיפור. בכל יום. כאשר איש אינו מסתכל.
גרנט מציג את ההצלחה כפירמידה. המטרה ממוקמת בראש הפירמידה. השלבים להשגתה אכזריים. התשוקה היא מה שגורמת לשחקן לטפס עליהם בכל מקרה.
כוח נפשי
חוזק הנפשי הוא העמוד התווך שעליו היה גראנט חייב להילחם קשה כדי להגן עליו. בתחילת הקריירה שלו בישראל, מבקרים הטיחו ביקורת על העיסוק שלו בפסיכולוגיה. טיעונם: שחקנים מקצוענים מקבלים שכר על מנת להופיע, לא על מנת לשבת על ספת הפסיכולוג. גראנט התעלם מהם.
ההוכחה שלו פשוטה. כדורגל הוא ספורט של לחץ. לא רק לחץ על המגרש. לחץ מהאוהדים, מהתקשורת, מעצמך. אם אתה מתקרב למשחק במצב של רגיעה מוחלטת, זה אומר שאתה לא דואג מספיק. הלחץ אינו האויב. הוא המנוע. השחקנים והמאמנים שמלמדים להשתמש בו, במקום להסתתר מפניו, הם אלה שזוכה כשהדבר חשוב.
ניהול אדם: 25 אנשים, צוות אחד
גם עם המשולש הנכון, המאמן עדיין צריך להתמודד עם המציאות. קבוצת 25 שחקנים פירושה 25 רקעים, טמפרמנטים ומניעים שונים. גרנט אומר זאת בברור: ייתכן שיש שחקן שגדל עשיר יושב ליד שחקן שגדל בלי כלום. אחד עם תואר אקדמי ליד אחד שסיים את לימודיו בגיל 12. ובכל זאת, השחקן שהסיים את לימודיו עשוי להחזיק בכישורים כדורגלניים שגורמים לו להיות האדם החשוב ביותר בחדר.
תפקידו של המאמן אינו להדק את הפערים הללו. תפקידו הוא לגרום לכולם ללכת באותו כיוון. המשפט של גרנט: להילחם עם השחקן, לא נגדם. תוציאו את הטוב ביותר מהם עבור הקבוצה.
זה חל ישירות על המשמעת. גרנט מתייחס אליה ככלי, לא כעיקרון. הוא סיפר על אירוע מן הימים בהם שיחק ב"צ'לסי", שבו שחקן איטלקי מוכשר אך מתפרץ התקשר אליו והמועדון רצה לחתום עליו תמורת $80 מיליון דולר. התשובה של גרנט: אם השחקן מבקיע 18 שערים בעונה, כאב הראש אינו שווה את זה. אם הוא מבקיע 30, אז כן. זה לא ציניות. זו ניתוח שווי-ההוצאות וההכנסות כנה, אותו סוג של חשיבה שכל מנכ"ל מועדון מיישם בעת הערכת האם פלטפורמת אימון חדשה או העסקת צוות חדש ראויים להשקעה.
כלל 80/20 של מוטיבציה
גרנט מסכם את חלק הפילוסופיה שלו עם משוואה. הוא מעריך שספורטאים מונעים בערך ב-80% מהם מהרצון להצליח וב-20% מהם מהפחד להיכשל. הוא אומר שחיזוק הוא כמעט תמיד טוב יותר משוטף.
זה לא אומר להימנע משיחות קשות. זה אומר להבין שחיזוק חיובי יוצר יותר מאשר ביקורת שוברת. הפלטפורמה לניהול המועדון הטובה ביותר בעולם יכולה לחשוף נתוני ביצועים, לזהות דפוסי נוכחות ולעקוב אחר שלבי ההתפתחות של השחקנים. אבל כל אלה אינם משנים דבר אם המאמן המעביר את המשוב אינו מבין עם מי הוא מדבר ומה האדם הזה צריך לשמוע.
מסגרת “Win Your Mind” של גרנט אינה יוזמה לבריאות הנפש המוטמעת בתוכנית כדורגל. זוהי הבסיס שעליו בנויה התוכנית. כשאין תשוקה, הכישרון מתעכב. כשאין כוח נפשי, הכישרון מתפורר תחת לחץ. וקבוצה המורכבת מצליינים מוכשרים, נלהבים ובעלי כוחות נפשיים חזקים עדיין זקוקה למאמן שיודע לנהל בני אדם, ולא רק טקטיקות.
בפרק השני נבחן כיצד גרנט יישם את העקרונות הללו בזמן אמת במועדונים כמו צ'לסי ופורטסמות', וכן במהלך הקריירה הבינלאומית שלו.
שאלות נפוצות
“Win Your Mind” הוא מסגרת פיתוח השחקנים של גרנט המבוססת על שלושה עמודי תווך: כישרון, תשוקה וכוח נפשי. הרעיון המרכזי הוא ששחקן חייב לנצח במאבק הפנימי לפני שהוא יכול לנצח על המגרש. גרנט טוען שמיעוט כל אחד מן שלושת האלמנטים הללו הופך את ההישג לשיא הגבוה ביותר לבלתי אפשרי.
גרנט החל לכוון את קבוצת הנוער של הפתאל פטה טיקווה בישראל בגיל 18. הוא זכה בארבעה תארים בליגת העל הישראלית עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה, ניהל את נבחרת ישראל במשך ארבע שנים, ואז עבר לאנגליה שם ניהל את צ'לסי, פורטסמות' וווסטהאם. הוא גם ניהל את פרטיזן בלגרד (זכה בתואר סרבי), את נבחרת גאנה (הגיעה לגמר אליפות אפריקה של אופ"א 2015), ואת זמביה.
גרנט משתמש בשלושה קריטריונים: כישורים (יכולות טבעיות), תשוקה (התמדה לעשות את העבודה הקשה היומיומית) וחוזק נפשי (היכולת לבצע משימות בתנאי לחץ). הוא מזהיר מפני העלבה מופרזת של כישורים טבעיים בלבד, ומוסיף כי דוגמאות לכך הן מייקל ג'ורדן (הוזמן במקום השלישי) וקובי בראיינט (הוזמן במקום ה-13).
גרנט רואה בהתנהגות את הכלים המעשיים, לא את העקרונות המוסריים. הוא משתמש במבט של תועלת ועלות: שחקן שיכול להבקיע 18 שערים אינו שווה את הטרחה, אבל אחד שיכול להבקיע 30 עשוי להיות שווה את זה. הפילוסופיה הרחבה שלו היא להילחם עם השחקנים כדי להפיק מהם את הטוב ביותר, לא נגדם. הוא מעריך ש-80% מהאנשים שחקנים מונעים על ידי הרצון להצליח, ו-20% על ידי הפחד מלנצח.
מועדוני נוער יכולים להשתמש במבנה של גרנט לבניית תוכניות הערכה ופיתוח שמתעלות מעבר ליכולות טכניות. פלטפורמת ניהול מועדון יכולה לעקוב אחר נתוני ביצועים, אך מאמנים צריכים גם להעריך תשוקה ועמידות נפשית בעת קבלת החלטות פיתוח. הגישה של גרנט מחזקת את ההנחה שריכוז אימון הולם בין כלל הקבוצות, בשילוב עם הבנה של פסיכולוגיה אישית, היא מה שמבדיל בין תוכניות טובות לבין אלה הטובות ביותר.
גרנט טוען שפוטבול מוגדר על ידי לחץ, ולא רק על ידי לחץ טקטי, אלא גם על ידי המשקל הפסיכולוגי של הציפיות מצד המאמנים, ההורים והשחקנים עצמם. השחקנים שמלמדים להשתמש בלחץ הזה כמוטיבציה במקום להימנע ממנו הם אלה שמתפקדים ברגעים בעלי משמעות גבוהה. לכל פלטפורמת אימון המעקבת אחר התקדמות השחקנים, חוסנה הנפשי מהווה אינדיקטור פיתוח חשוב לא פחות ממדדים פיזיים או טכניים.
לשנות את קבלת ההחלטות של השחקן בכדורגל
פול בארי מפרק את קבלת ההחלטות של השחקן לארבעה שלבים: זיהוי, החלטה, ביצוע ופעולה. מה כל שלב דורש משחקן צעיר, עם…
אוק 20, 2026
מגמות מודרניות להצלחה במצבים נייחים
מגמות מודרניות, ניצול קצה הרחבה ואסטרטגיות אימון יעילות
ספט 19, 2026
מרקו קרניץ': 5 תובנות מרכזיות עבור המאמן הפוטבול המודרני
לקחים מקריירה בביצועי עילית
יונ 18, 2026